054-7778908 einavfeit@gmail.com

תרגום חופשי מתוך ראיון ביוטיוב עם אורית, לפני נסיעתה לריטריט בוונקובר קנדה

* איך הויג’נאנה יוגה שונה משיעור רגיל?
התנועה איטית יותר, כי יש המון מאמץ שנעשה על מנת להיות מודע באופן רציף למה שקורה בזמן שאנחנו מתאמנים. לכן אנחנו עושים פחות ויותר מודעים למה שמתרחש.
מודטים לפני האימון הפיסי כדי שנוכל להשקיט את התודעה ונוכל להיות במיטבנו בגוף שלנו, כדי שהמיינד יהיה יותר מכוון ואז יותר בהיר ואז הגוף יוכל לתפקד יותר טוב.
איך היוגה שונה מאימונים אחרים?
ביוגה יש הרבה יותר תשומת לב לאיכות של התודעה ולאיכות של התנועה ואנחנו מכוונים לכך ששניהם בהרמוניה.
אי אפשר לחשוב שהאימון הפיסי יוביל לתודעה שקטה כי למעשה הישיבה השקטה והנשימה מובילים את המיינד למצב תודעה גבוה יותר וזה ישפיע בצורה בלתי רגילה על התנועה.
מה חסר כשאנשים מתרגלים אסנה?
כשאתה מסתכל על האימון של אנשים אתה רואה בבירור את המיינד שלהם. אנחנו מנסים לחנך את המינד כמו שאנחנו מחנכים את הגוף. עצם הישיבה מובילה את המיינד למקום יותר שקט, מפוקס, מתבונן ומכוון עם הזמן, גם אם אתה לא עושה כלום ורק יושב. זה נהיה יותר חזק כשאתה עושה פרניאמה. ואז באסנה המיינד והגוף במיטבם ומשפיעים אחד על השני ומתחילים להעצים אחד את השני.
אם אני מתחילה את אימון האסנה עם המיינד מאוד עצל או מאוד מרוגז, לוקח הרבה זמן לאסנה להרגיע את המיינד ובאותו זמן אתה לא יכול באמת להקשיב לגוף. אז למעשה אתה משתמש באימון האסנה כמרגיע, וזה בסדר אבל אתה לא מקבל את האיכות הגבוהה של היוגה שהיא – בזמן שאתה נע המוח מרומם את עצמו והגוף גם כן – הם מרוממים אחד את השני בתורות… זה כמו אהבה! אם שני אנשים בעניין אחד של השני, זה מרומם את שניהם.

* איך ההרגשה של ההתרוממות הזו משפיעה על חייך?
אם אני לא מתאמנת למשך זמן אני נהיית אדיוטית 😉 וזה קשה ואנחנו סובלים מהטיפשות שלנו. כשאנחנו מתאמנים כל יום, ואני מנסה להתאמן כל יום כמה שעות בבוקר לפני שאני פוגשת אנשים, אז הגוף והתודעה נהיים מפוקסים ובהירים וחיים בהרמוניה, ואז את יוצא לעולם עם התודעה הזו.
אני והתלמידים שלי, אנחנו כולנו מתבגרים ביחד… אני רואה עם השנים שהגוף שלנו נהיה יותר נבון, יותר מכוון, יותר בהרמוניה ובחן, אבל האדם עצמו מתבגר ואנחנו לאט מאוד משתנים, אנחנו עושים את הדברים עם קצת יותר תבונה, קצת פחות דוחפים את עצמנו… קשה לנו לראות את עצמנו, גם מול המראה קשה לנו לראות את עצמנו, אבל קל לנו לראות אחרים. והרבה פעמים אנחנו רואים את השינוי – אימון אמיתי יוצר שינוי חיובי.

* איך האימון שלך השתנה, או הרגע שבו היית בשלמות של התנוחה אבל לא הרגיש הרמוני?
כל חלקי האימון מזינים ומעדכנים אחד את השני וזה נהיה ברור עם השנים איך כולם מחוברים וחשובים, כולל לימוד טקסט. הטקסט הוא כמו מפה וכשאנחנו קוראים טקסט לפתע זה מודיע לנו משהו על האימון שידענו אבל לא היו לנו מילים עבורו ואז זה כתוב ואנחנו אומרים לעצמנו – אה, עכשיו אנחנו פה על המפה. ולכן הטקסט הרציני הוא חלק חשוב מהאימון, איפה אנחנו ומה אנחנו יכולים לצפות. הבחנתי שאני פחות אמביציונית היום לגבי כמות ויותר על איכות, איכות אומרת הרבה הרמוניה.
כשהתאמנתי עם דונה הולמן, יכולתי לעשות את האסנה אבל זה לא הרגיש טוב כמו שזה נראה. היה הבדל. עם השנים אני מבינה שהרבה אנשים מרגישים ככה. זה נראה טוב אז למה אני מרגישה כאובה, דחוסה, כאבים במפרקים – מה לעשות עם הפער הזה? הפער זו השאלה הגדולה של אימון אסנה וגם בחיים. אני חושבת שמה שהבנתי באמת, זה שאם אני מתחילה את האימון בתחושה בגוף של דממה ושל הרמוניה, אז כדי להמשיך להרגיש טוב אנ יצריכה להימנע מכל מה שמפריע לכך. כל מה שצריך לעשות זה לשמור על הדממה וההרמוניה ועל התחושבה הטובה הזו כשאני עוברת מאסנה לאסנה. זה כמו לשאת כד של מים על הראש ולנוע בעולם בלי לשפוך אף טיפה, לשמור על האמצע. זה היה החיפוש שלי וזה מסע מרתק! אם אתה מוכן לא לסטות מהנתיב ולהמשיך לעשות דברים שגורמים לנו כאב רק כי הם נראים טוב, או כי אני חושבת שזה מה שאני אמורה לעשות. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להימנע מכאב, זה מה שאומרים לנו.
מסתבר שזה הרבה יותר מחובר לחיים האמיתיים ממה שאנשים חושבים, ומפני שזו עבודה מאוד קשה, ומפני שיש לנו הרבה הרגלים ומפני שאנחנו לא רוצים להקשיב כל כך הרבה. אם אנחנו מודעים רוב הזמן (אנחנו נופלים הרבה פעמים ומאבדים את האמצע), אם אנחנו מקשיבים, אנחנו נוכל למצוא את הדרך למצוא את הדרך. לפחות זה מעניין ותמיד יש מה לעשות 😉

הבנתי שלהתאמן 3 שעות כל בוקר ועוד 1-2 שעות אחה”צ זה לא מספיק – לא מספיק למה שאתה מבקש, לא מספיק כדי לשמר את רמת ההרמוניה והעירנות שהרגשתי שאני צריכה בשלבים מסוימים בחיים שלי. זה היה מספיק כדי להיות פונקציונלית ולטפל בעבודה שלי, בילדים בחיים וללכת לישון בערב, אבל אם רציתי להיות יותר מכוונת, יותר בשלווה, אז צריך יותר שעות אימון ביום. ואם עושים את זה, אז את מתחילה להרגיש יותר בהירה ויותר שמחה.

* מה המשמעות של דבקות/מסירות עבורך ובאימון?
אני מרגישה שלפני שהיה לנו שם לאלוהים, לפני הרעיון של אלוהים, לפני שידענו שהוא אי שם או פה בפנים, היתה את ההרגשה הזו שנבעה מהאימון של הכרת תודה, של תחושה של חן ושיש משהו גדול ממני והשאיפה להיות בקשר עם זה ואיפשהו לתת את עצמנו לזה – היתה שם לפני שידענו ואני חושבת שזה מה שקורה כשהם מתחילים להתאמן. מוצאים את ההרגשה בלב ולא רק את הידיעה. משהו מתעורר מבפנים.

* איך לימוד הטקסטים העצים את האימון שלך?
דוגמה מתוך הסוטרות של פטנג’לי: “התנוחה יציבה ונינוחה” – בפרשנות על הפרשן ויאסה נאמר: אסנה שנוצרת לא ברכות ובקלות אלא במאמץ, לא יכולה להיות אסנה כי זו הדרך הרגילה לנוע. אז למעשה, אם אנחנו לא מבצעים אותה במאמץ, זה הסימן לאסנה.
אני מנסה להביא את כל חכמות הפנינים האלה סביב הפרשנים של ויאסה, בפרט אלו שניתן להבין בבירור שהם גם מתאמנים ולא רק אינטלקטואלים.
האם האימון שלך שינה את התפיסה שלך את מושג הזמן?
הזמן מאוד יקר, ובגיל 60 את מבינה שחיית לפחות 2/3 מחייך, אולי יותר והזמן עובר מאוד מהר, אז מה שבאמת מעניין עבורך, חשוב וחיוני – תיצמדי אליו. זה מבחוץ. אבל מבפנים, כשאתה באימון יוגה, הזמן עובר באופן אחר מזמן רגיל, ואני חושבת שכשאת מבלה מספיק זמן בשקט, האיכות המיוחדת של הזמן הפנימי יוצרת חפיפה עם זמן החיצוני ואלה זמנים שמחים. היום אני יכולה לשמר את זה גם כשאני לא בהודו…

אם את מצליחה למצוא רק מקום אחד שבו את מרגישה בהרמוניה בגוף וממשיכה להרגיש את זה – על מנת להמשיך להרגיש את זה את צריכה לעבוד עם העקרונות, לשמר את מרכז הגוף, לשמור את הגפיים מחוברות למרכז הגוף – כשאת עושה את זה את מתאמנת מאוד שונה. וכשאת חווה את זה זה, אפילו פעם אחת, יש לזה טעם מיוחד. זה כמו חמאה ומרגרינה – הם נראים אותו דבר אבל טעמם שונה. הטעם השונה הזה, שמחבר את הפנים כך שהחוץ לא נפרד מהפנים, זה מה שגורם לי להמשיך ללמד. זה חיוני ואני רוצה ללמד אנשים שיש להם עניין בזה ואפשר לראות אנשים שעושים בדיוק את זה, זו איכות אחרת.

אורית סן גופטה

Pin It on Pinterest